<h1>סמ"ג עשין סימן רל"ד</h1>
<h2>דף ו.</h2>
מצות עשה לעשות בנגעי אדם כמשפט הכתוב בפרשת תזריע (ויקרא י"ג ב'—י"ז). אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים, וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אותו, ואם בהרת לבנה היא בעור בשרו ועמוק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים, וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית, וראה הכהן אותו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת היא וכבס בגדיו וטהר, ואם פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל הכהן, וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת היא, נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן, וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת, צרעת נושנת היא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגירנו כי טמא הוא, ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן, וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא, וביום הראות בו בשר חי יטמא, וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא, או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל הכהן, וראה הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר הכהן את הנגע טהור הוא. לשון בהרת חברבורות טק"א בלעז כמו (איוב ל"ז כ"א) בהיר הוא בשחקים (רש"י ויקרא י"ג ב'). ובת"כ (תזריע ר"פ נגעים) שנינו מה לשון שאת מוגבהת כמראה הצל שהוא גבוה ממראה החמה, כלומר שאינה לבנה כבהרת, מה לשון עמוק עמוקה כמראה החמה שהיא עמוקה ממראה הצל, מה לשון ספחת טפלה כמו (שמואל א' ב' ל"ו) ספחני נא אל אחת (מן) הכהונות לאכול [פת] לחם. הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת כלומר שאת וספחתה בהרת וספחתה (שבועות ו' ב'), הוא ששנינו במסכת נגעים (פ"א מ"א) מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת עזה כשלג שנייה לה כסיד ההיכל שאת כצמר לבן של כבש בן יומו שנייה לה כקרום של ביצה ותניא בת"כ (תזריע נגעים פרשתא ב' הל' ב'—ג') יכול כשם שהבהרת שלישית לכתוב כך תהא שלישית למראות ת"ל לבנה היא ואין למעלה הימנה, וכמה תהא לבנוניתה כשלג שנאמר והנה מרים מצורעת כשלג, יכול כל מראות השלג יהיו טמאים ושאר כל המראות יהיו טהורין ת"ל בוהק הוא טהור הוא ממנו ולמעלה טמא, וכל הארבע מראות למעלה ממנו. ועוד תניא שם (ת"כ תזריע נגעים פ"א ה"ד) והיה עשה הכתוב הוייתן אחד מלמד שמצטרפין זה עם זה בין להקל בין להחמיר בין בתחילת ראיית הנגע בין בסוף השבוע[ות] בין לאחר שנפטר המצורע או נחלט, כיצד אחד נגע שהוא כולו כשלג או כסיד ההיכל או כצמר נקי או כקרום ביצה ואחד נגע שהיה מקצת הלובן כמראה הבהרת ומקצתו כמראה השאת ומקצתו כמראה הספחת הכל כמראה אחד הוא חשוב (ע"פ רמב"ם טומאת צרעת פ"א ה"ג). ושאל רבי יהושע בנו של עקיבא את רבי עקיבא (שבועות ו' א') א"כ למה ירדו חכמים למניין מראות הנגעים שתים שהן ארבע ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה, אמר לו ללמד שכל כהן שאינו מכיר את המראות ושמותיהן לא יראה את הנגעים. פירוש והוא שסומך על הוראת עצמו כמו שיתבאר לפנים (דף רל"ה ג' בד"ו [הו' בנגעים פ"ג מ"א]).
היה במראה הלובן מארבע מראות אלו מקצת אדמומית מעורבת בו גם זה נגע צרעת הוא שנאמר או בהרת לבנה אדמדמת, והוא הדין לשאת וספחתה וגם לספחת הבהרת והמראית הזה שהוא מעורב מן לבנונית ומעט אודם הוא הנקרא פתוך במסכת נגעים (פ"א מ"ב) ובת"כ (פרשתא ד' ה"ג), וכיצד מראה הפתוך בארבעה מראות אלו כאילו הן ארבע כוסות מלאות חלב ונתערב בכוס הראשון שני טיפי דם ובשני ארבע טיפין ובשלישי שמנה טיפין וברביעי שש עשרה טיפין, הפתוך שבבהרת הוא המראה הרביעי והפתוך שבשאת כמראה כוס שלישי והפתוך שבספחת הבהרת כמראה כוס השני והפתוך שבספחת השאת כמראה כוס הראשון (ע"פ רמב"ם טומאת צרעת פ"א ה"ד), ואינו מפרשם כן במשנה אלא בברייתא בשבועות פרק קמא (ו' א'). וכל המראות האלו בין הלבן בין הפתוך מצטרפין זה עם זה וכמראה אחד הן חשובין, ובין שהיה הנגע כולו לבן ומקצתו לבן או מקצתו [לבן ומקצתו] אדמדם הכל כמראה אחד הוא בין להקל בין להחמיר (ע"פ רמב"ם שם ה"ה). ומראה הנגע עמוק וגו' תניא בת"כ (ע"פ פרק ב' ה"ה ופ"א ה"ד) לא שיהא ממשו עמוק אלא בראיית עין, כמראה החמה שהיא נראית לעין עמוקה מן הצל (ע"פ רמב"ם שם ה"ו).
